עבודה עם הקונגרס האמריקאי

מדריך זה מציג לארגונים ויזמים כיצד ניתן לקדם יוזמות בקונגרס. כך יוכלו ישראלים לגשת בצורה נכונה יותר לחברי הקונגרס, להבין את מערכת האינטרסים שלהם ולשתף עמם פעולה.

המדריך מבוסס על הרצאתו של סמנכ"ל פורום קהלת, עו"ד מאיר בוחניק. מאיר שימש בעבר כיועץ לענייני סחר ומדיניות חוץ של חבר הקונגרס דאג למבורן (Doug Lamborn) מקולורדו. מאיר קידם בקונגרס את היוזמה למימון בניית המכשול התת-קרקעי כנגד מנהרות התקפיות מעזה ואת ההכרה על הריבונות הישראלית ברמת הגולן.

רקע – הקונגרס וחברי הקונגרס

הקונגרס האמריקאי הוא מרכיב במעצמת העל ארה"ב ויכולת ההשפעה שלו על ישראל רבת פנים. למען יצירת מערכות יחסים ושיתופי פעולה עם חברי קונגרס נדרש להכיר את שיטות הבחירה להם הם נדרשים ואת דרכי עבודתם. בתוך כך, ניתן למנות שלושה מרכיבים חיוניים לחבר קונגרס, לצורך הקלה על הזיכרון נכנה אותם: "כוח, כסף וכבוד".

1. כוח – מקור הפעילות של חבר הקונגרס

המייחד והמאפיין את חברי הקונגרס הוא המחויבות האישית והישירה לבוחריהם, זהו הגרעין לכוח הפעולה שלהם. על מנת להיבחר לקונגרס, נדרש כל אדם לעמוד לבחירה ישירה במחוזו או, במקרה של סנטור, מדינתו. לנקודה זו השפעה מכרעת, היות וגם לאחר שנבחר, נדרש חבר הקונגרס לעמוד בפני בחירות חוזרות באותו מחוז מדי שנתיים, וסנטור כל שש שנים. לכן, חבר קונגרס נמצא בקמפיין בחירות אישי בלתי פוסק, המופנה לקהל הבוחרים שלו. לצורך שימור ופיתוח הקשר עימם, הוא מחלק את שבוע עבודתו בין וושינגטון (שלושה וחצי ימים בממוצע) לבין מחוז הבחירה/המדינה. ביטוי לחשיבות המצביעים מהמחוז היא העובדה שבדרך כלל כל העוזרים של חבר הקונגרס מודרכים לתת תיעדוף לפניות מאנשי המחוז/המדינה. לא אחת יקדיש חבר קונגרס זמן לטיפול בבעיות אישיות שצצו למצביעיו. מהצד השני חבר קונגרס מודע לכך שבוחריו עוקבים אחרי פעילותו בוושינגטון. עשרות שיחות מגיעות מידי יום מהמחוז לבירור עמדות והצבעות חבר הקונגרס. בארה"ב נפוצים מכוני מחקר (Think Tanks) העוסקים בין היתר במעקב ובדירוג של פעילות חברי הקונגרס (לדוגמה, Heritage Action, J Street, Planned Parenthood ). המצביעים וחברי הקונגרס שניהם מקפידים לעקוב אחר מדדים אלה ולוודא שהם משקפים את רצון הבוחר. ההיבחרות המחודשת עומדת תמיד בראש סדר העדיפויות של חבר הקונגרס, בכל שיתוף פעולה יש לייחס חשיבות לנקודה זו.

2. כסף – המשאבים לקמפיין של חבר הקונגרס

מכיוון שחבר קונגרס נמצא בקמפיין אישי בלתי פוסק הוא נדרש למשאבים כספיים רבים. ככלל, ההיבטים הכספיים הינם מרכזיים ופומביים במערכת הפוליטית האמריקאית, במיוחד בהשוואה לישראל. כחלק מכך, מתקיימים בפומבי דיונים העוסקים ביכולותיהם הכלכליות של חברי הקונגרס, ובהצלחתם או כישלונם של חברי קונגרס בגיוס כספים. הדיון הפומבי מהווה גם מדד לפופולאריות ולסיכויי ההצלחה של חבר הקונגרס בפוליטיקה. השיח במערכת הפוליטית האמריקאית בנוגע לכסף שונה מישראל. פנייה לחבר קונגרס דרך תורם מוכר שלו, או פנייה שעולה בקנה אחד עם תפיסת העולם של התורמים, יכולה לקדם את היוזמה.

 3. כבוד – מקומו של חבר הקונגרס בוועדות השונות

חבר קונגרס שלא מצליח להתקדם בוועדות הקונגרס השונות נשאר למעשה חבר קונגרס זוטר וסיכוייו להיבחר מחדש נמוכים, זאת מכיוון שהבוחרים יזהו זאת כחוסר הצלחה. חבר הקונגרס נדרש להתמודד עם 435 חברי קונגרס הפועלים בוועדות הקונגרס השונות (סנאטור הוא אחד מ-100) במטרה לבסס את מעמדם ולרכוש יכולת השפעה. בראשה של כל ועדה בקונגרס עומדים ראש וסגן ראש, הנבחרים מבין חברי הקונגרס, וכוח השפעתם על הוועדה גדול יותר מהשאר. בהתאם לזאת, כדי להתקדם בתפקידים חבר הקונגרס נדרש לבסס את מעמדו בקרב הנהגת המפלגה ולצבור "רקורד".

כללי יסוד בפנייה לחבר קונגרס

1. לכוון אל האינטרסים של חבר הקונגרס

לאור מחויבותו של חבר הקונגרס אליהם, חשוב ללמוד היטב את קהל הבוחרים והתורמים של חבר הקונגרס ולכוון אל האינטרסים שלהם. טרם יצירת קשר נדרשת עבודה רקע מקדימה הכוללת ניתוח מפורט של שלושת המרכיבים החיוניים לחבר קונגרס ומענה ברור אודות יכולת היוזמה לסייע בהם. בהקשר זה יש שני צדדים למטבע: מחד, גם אם באופן אישי חבר קונגרס מסוים אוהד את היוזמה, כל עוד היא איננה חופפת את צרכיו היא עלולה להיענות בהתנגדות. מאידך, דווקא במקרה בו לחבר הקונגרס אין עניין אישי ביוזמה יכולים האינטרסים של קהל בוחריו, או תורמיו, לקרבו אליה. דבר נוסף אותו יש לקחת בחשבון, יכול להיות שחבר קונגרס מסוים מעוניין לשתף פעולה אך הוא איננו יושב בוועדה הרלוונטית ואין לו האפשרות לסייע. לכן חשוב לפנות לחבר הקונגרס הנכון ולזכור כי לא כל חברי הקונגרס עוסקים בישראל ולא כל חברי הקונגרס העוסקים בישראל מתעניינים בתחום המסוים של היוזמה. יש לזכור כי לחבר קונגרס קיים קשב מוגבל ביותר להצעות, כמו גם שהמשאבים העומדים לרשותו מוגבלים, לכן יש לדייק את הפנייה לאחר הבנת האינטרסים.

2. להגדיר בבירור את הבקשה

כלל אצבע הוא שלכל פגישה יש להיות מוכנים עם בקשה מוגדרת אותה מבקשים מחבר הקונגרס – כלומר בקשה קונקרטית וברורה, מה מבקשים בפועל. ללא שמירה על כלל אצבע זה אין כלל מה לקיים את הפגישה. יתר על כן, קיימת נטייה, במיוחד בקרב ישראלים, לנסות לשכנע חברי קונגרס באמצעות טיעונים על החשיבות של הנושא לישראל – זו טעות! ניתן כמובן לציין את ה"רקורד" החיובי של חבר הקונגרס ביחס לישראל, אולם אהדה גדולה מהצד השני, ככל שתהייה, לא מספיקה לקידום היוזמה בפועל. בפגישות יש לשכנע באמצעות טיעונים של כדאיות היוזמה לארה"ב ולכוון (גם אם לא באופן מפורש) למעגל הבוחרים והתורמים של חבר הקונגרס.

דוגמה, בעקבות מבצע צוק איתן עלה הצורך במימון של הקונגרס את בניית המכשול התת קרקעי כנגד מנהרות טרור התקפיות מעזה לישראל. ה-Celling Point (נקודת המכירה) לשכנוע של חברי הקונגרס אודות חשיבות המימון לפיתוח המכשול הייתה הצגת האיומים ממנהרות תת קרקעיות הנכנסות ממקסיקו לארה"ב ומנהרות טרור שבאפשרותם לחדור לשגרירויות אמריקאיות ברחבי העולם.

3. לעבוד מול איש הצוות של חבר הקונגרס

רבים מהמעוניינים לקדם יוזמה בקונגרס נוטים לחפש כיצד יוכלו לפנות ישירות לחבר הקונגרס, זו טעות. הקשר עם חבר הקונגרס במרבית המקרים נעשה דרך ה-staffer שלו. לצורך כך נדרש בעבודת הרקע ללמוד לא רק על חבר הקונגרס עצמו, אלא גם על ה-staffers שלו – למי מהם השפעה גדולה יותר, מי עוסק בפעילות בוועדות וכד'. לאחר מכן יש לפנות למי מהם שיש לו הסיכוי המשמעותי ביותר לסייע בקידום היוזמה.

העדיפות בפנייה אל ה-staffer ולא אל חבר הקונגרס כדאית משתי סיבות עיקריות: האחת, ל-staffer יש לרוב הכרות מעמיקה יותר בנושאים ספציפיים מאשר חבר הקונגרס, שבמרבית המקרים איננו בקי בפרטים. שנית, ל-staffer חלק משמעותי בעיצוב מדיניותו של חבר הקונגרס. למשל, לפני הצבעות הוא ממליץ לחבר הקונגרס באילו הצבעות הוא מיועד לתמוך ולאילו להתנגד.

4. לדעת לשתות בירה

לחברי הקונגרס ואנשיהם מוצגות מבחר רב של יוזמות ומתוכם הם בוררים את המתאימות ביותר לפעילותם. נשאלת השאלה, מה הסיבה שיוזמה אחת נבחרת על פני השנייה? כאמור, מרכיב עיקרי בבחירתו של חבר הקונגרס את המדיניות אותה הוא מקדם הינו מערכת היחסים, הקשרים והאמון שיש לו עם מי שמבקש לקדם את היוזמה. לכן, מערכת היחסים מהווה תנאי מקדים בקידום יוזמה, ללא זה הסיכוי להצלחה שואף לאפס. לכן, יש להטמיע את ההבנה כי "Washington runs on meetings": הדרך העיקרית לפתח הכרויות וליצור אמון הוא במפגשים אישיים לשבת על כוס בירה, להיפגש בחדר כושר, להשתתף באירועי NGO שונים וכד'. מפגשים אלו מאפשרים יצירת מערכות יחסים, מבוססות אמון והכרות אישית, ובעתיד יוכלו להוות בסיס לקידום יוזמות. הזמן המושקע בבניית מערכות יחסים מושקע למעשה גם ברכישת ההבנה אילו מהן גם מתאימות ובעלות פוטנציאל ליוזמה. מכיוון שלישראלים קשה לבלות הרבה זמן בחו"ל מומלץ להשקיע מאמץ בגיבוש שיתופי פעולה עם ארגונים הנמצאים שם (ראו להלן).

דוגמה, כדי לקדם את ההכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן נדרשו מקדמי היוזמה לעורר את דעת הקהל בנושא. לצורך כך נדרש לשכנע מכוני מחקר שונים (Think Tanks) לשתף פעולה עם היוזמה ולסייע ביצירת הקואליציה לרעיון. מכוני המחקר הביאו עימם יתרונות בידע מקצועי, ביכולת השפעה ולא פחות מכך בהיכרות ובמערכות יחסים עם חברי קונגרס שונים. בתוך כך הופק אירוע שכלל פאנלים והרצאות של מומחים בפני עוזרים של חברי הקונגרס.

5. לבנות שיתופי פעולה עם ארגונים ומכוני מחקר

לארגוני וגופים חוץ ממשלתיים כמו גם למכוני מחקר בארה"ב השפעה רבה על חברי הקונגרס. יש לבחון את כלל האפשרויות כדי לייצר שיתופי פעולה נכונים עימם, כמה נקודות למחשבה לצורך כך:

בניית קואליציה ליוזמה

בעיקר במקרים של יוזמה חד פעמית יש לשקול פעולה של בניית קואליציה עם ארגונים. במידה ואין לכם מערכת יחסים מוקדמת ניתן לפעול באמצעות יצירת קשר עם ארגון או מכון השותף רעיונית ליוזמה ומשם לפתח קואליציה, למשל: ZOA ,EMET ,HOOVER INSTITUTE ,HERITAGE.

 

גיבוי של ארגונים ליוזמה

גיבוי של ארגונים ומכוני מחקר ליוזמה היא תנאי הכרחי להצלחה, זהו איתות ליתרון איכותי על פני יוזמות אחרות. ארגון יכול בתחילה לסרב להעניק גיבוי ליוזמה, אך במידה ויזהה התקדמות, בצורת חתימות של ארגונים אחרים או חברי קונגרס, קיימת אפשרות שירצה "לקפוץ על העגלה".

חתימה של AIPAC – צעד גדול ליוזמה

חתימה של AIPAC על יוזמה מהווה צעד משמעותי להצלחתה, מכיוון שהטלפון הראשון של כל חבר קונגרס, העוסק ביוזמה הקשורה לישראל, הוא לאיש הקשר שלו ב-AIPAC. AIPAC מייחס חשיבות רבה לקשר עם הקונגרס ולכן הוא מקצה כוח אדם רב של עשרות אנשים לקשר עם הקונגרס. לכל חבר קונגרס יש איש קשר ידוע עם איש קשר ספציפי מטעם הארגון. רק לצורך השוואה, לשגרירות ישראל בארה"ב יש ארבעה אנשי קשר לכל בתי הקונגרס.

פנייה לשגרירות ישראל בארה"ב

אם הטלפון הראשון הוא ל- AIPAC, הטלפון השני הוא לשגרירות. לכן כדאי לוודא שלכל הפחות אין בשגרירות התנגדות למאמץ.

כדאי לדעת, קשה יותר להניע סנטור להשתתף ביוזמה מאשר להניע חבר קונגרס. במרבית המקרים, נדרשים משאבים גדולים יותר כדי להגיע לסנטור.

ארגז כלים לקידום יוזמות בקונגרס

היותו של הקונגרס מעין "ארנק" לפעולותיו של הממשל האמריקאי, מביא לכך שניתן לפעול במסגרתו באמצעים שונים במטרה לקדם יוזמה. כלי הפעולה האפשריים דורשים משאבים שונים, קיימים כלים מידיים ו"פשוטים" יותר כמו תמונה או תדרוך, ויש כלים מורכבים יותר לביצוע כגון שימוע או הצהרת חוק (העברת חוק זהו מאורע נדיר). במקרים רבים, יוזמות יכולות להיות מקודמות לא במסגרת של הליך חקיקה אלא במגוון הכלים המוצעים כאן:

תמונה

תמונה עם חבר קונגרס, התמונה מעניקה הצהרת תמיכה במיזם. ההשפעה העיקרית במקרה זה תקפה לקהל הישראלי ופחות לקהל האמריקאי, היות ותמונות כאלו שכיחות בארה"ב.

תדרוך

תדרוך (Briefings) בתחום היוזמה לצוותים של חברי קונגרס ואף לחברי הקונגרס עצמם. שתי אפשרויות עיקריות:

תדרוך תדיר – העברת ידע קבועה, באמצעות התכתבות או קשר טלפוני. לתדרוך תדיר בנוגע לישראל חשיבות רבה היות ומרבית חברי קונגרס אינם ניזונים ממידע בתקשורת האמריקאית, מידע מסולף לעיתים.

אירוע תדרוך – אירוע שמטרתו הנגשת מידע, לימוד ויצירת קשרים – מיועד בעיקר ל-Staffers של חברי הקונגרס, הם משקיעים זמן רב באירועים אלו.

אירוע בגבעה

ערב הוקרה או תמיכה הקשור ביוזמה. נוכחותם של דמויות ציבוריות והכיסוי התקשורתי מעניקים גיבוי ציבורי רב משמעות ליוזמה.

נאום במליאה

חברי קונגרס נוטים לנאום במליאת הקונגרס בין היתר כדי לשדר עשייה לקהל הבוחרים ולתורמים שלהם. בכל יום מחדש יש הזדמנויות לחברי קונגרס לנאום וזו הזדמנות להציע להם נושא ותוכן.

מאמרי דעה

מאמר דעה מהווה תמיכה פומבית של חבר הקונגרס ביוזמה. חברי קונגרס נוטים להביע עמדתם באמצעות מאמרים המופנים לקהלים שונים, ניתן להציע כתיבת טור דעה או מאמר שחבר הקונגרס יהיה חתום עליו בפועל.

מכתב רשמי

מתוקף מעמד הקונגרס, לחבר קונגרס יש כוח השפעה באמצעות שליחה של מכתב רשמי אל גורם רשמי – גורמים בתוך ארה"ב (שגריר, מזכיר מדינה ואפילו נשיא) או גורמים חוץ אמריקאים (נשיאי מדינות, ראשי ארגונים וכד'). ככל שמספר החתימות של חברי הקונגרס על המכתב גבוה יותר, כך פוטנציאל ההשפעה רב יותר. כמו כן, חתימות של חברי קונגרס משתי המפלגות עדיפה ומועילה מאוד מבחינה הצהרתית. למכתב עם פוטנציאל השפעה גבוה יהיו לפחות 50 חותמים.

היתרונות הכלי: אפקטיביות גבוהה שאיננה דורשת מאמץ פוליטי רב מחבר הקונגרס, אפשרות להוציא מידע או עמדה מהנמען בתשובתו למכתב ופוטנציאל רב לסיקור תקשורתי שיכול לחזק תמיכתם של חברי קונגרס ביוזמה.

*פוטנציאל הסיקור החדשותי רלוונטי בעיקר לגופי תקשורת העוסקים בישראל ולא בגופי תקשורת אמריקאים העוסקים בנושאים כלליים.

פעולות נדרשות להוצאת מכתב רשמי: לקונגרס מערכת סדורה להוצאת מכתב רשמי – תחילה ניסוח המכתב ע"י חבר הקונגרס ואנשי צוותו, לאחר מכן גיוס תמיכתם של ארגונים (ZOA ,AIPAC ,The Heritage Foundation וכד') ואז גיוס חתימות של חברי קונגרס נוספים (באמצעות האימייל הפנימי – Dear Colleague, המיועד להפצת בקשות להצטרפות ליוזמות).

שימוע

שימוע בקונגרס יכול להתקיים למטרות שונות – לאפשר לחברי הקונגרס לשמוע מומחים, לבסס תמיכה של מומחים או כדי לקדם חקיקה. השימוע הוא כלי רב השפעה העומד לרשות חבר קונגרס בהיותו חבר ועדה. חבר ועדה יכול לבקש, או לדרוש אם הוא בכיר מספיק, לנהל שימוע בנושא מסוים. האתגר העיקרי בשימוש בכלי זה הינו המאמץ הפוליטי הרב הנדרש להשגתו. הסיבה לאתגר זה היא שאותו חבר קונגרס נדרש להעניק תמורה פוליטית ליו"ר הועדה הרלוונטית בעבור השימוע. היתרון המובהק בכלי זה הוא היכולת לקביעת סדר יום בקונגרס (שימוע משודר ישירות ומקבל תשומת לב רבה). למשל, סדרת השימועים בנושא ה-BDS, הביאה לכך שחברי הקונגרס עצמם, אשר קידמו את השימוע עצמו, נחשפו להד הציבורי הרב שהנושא מייצר, מה שתמרץ אותם לקדם שימועים נוספים בנושא.

חשוב לדעת, במרבית המקרים ל-Majority (המפלגה הגדולה) מוקצים שני מומחים בשימוע, בעוד ל-Minority (המפלגה הקטנה) מומחה אחד. הזמן בשמוע מחולק באופן שיווני בין המפלגות. חבר הקונגרס הבכיר ביותר של כל מפלגה בשימוע הוא ה-"שולט בשעון", בין היתר יש ביכולתו להעניש חבר קונגרס ממפלגתו כדי לפתח משמעת מפלגתית.

הצהרת חוק

הקונגרס מצהיר על תמיכה בעמדה באמצעות הצעת חוק "נטולת שיניים" (ללא משאבים או סמכות). היתרון כאן הינו המהירות בה ניתן לקדם את הצהרת החוק – לעיתים רבות הצהרת חוק מקבלת קדימות על חוקים אחרים דווקא בגלל הקלות בהעברתה. בדרך כלל הצהרת חוק מקבלת הסכמה מראש בין המפלגות, כלומר ה-Majority מציג ל-Minority כי יש לו מספיק קולות.

הצעת חוק

הסבלנות וההתמדה הנדרשים להצלחה ולאפקטיביות של כלי זה הם המייחדים אותו. חקיקה מחייבת לעבור בנוסח זהה בשני בתי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט. מבחינת סדר ההליך – בית אחד מציע נוסח והבית השני יכול לאשר את הצעת החוק ולהעביר לחתימת הנשיא, או לדחותה תוך דרישה לביצוע שינויים. אם הבתים לא מגיעים להסכמות מקימים ועדה משותפת. לטובת קידום חקיקה נדרש שיתוף פעולה עם גורמים נוספים, זה למעשה המפתח העיקרי להצלחה. נדרש ליצור קשרי אמון מוקדמים עם ארגונים ולהגיע לחבר הקונגרס עם תמיכתם (You're safe and powerful in number). בנוסף, טרם ההליך נדרש להשיג את תמיכתם של חברי קונגרס שונים שיצהירו כי יצביעו בעד החוק. לצורך כך יש לשכנע את חברי הקונגרס ממפלגת ה-Majority שהחוק המסוים חשוב למפלגתם, מהלך שכנוע שאיננו פשוט.

שימו לב, עדיף ככל שניתן לחבר תיקון לחוקים שיש להם סיכוי לעבור ולא להציע חוק חדש. בקונגרס יש בכל שנה חוקים ש"חייבים" לעבור, לכן כדאי לחפש בתוך חוקים אלו סעיפים שבאמצעות השפעה עליהם ניתן לקדם את היוזמה שלכם. לדוגמה, החוק לזיהוי מנהרות תת קרקעיות עבר כחלק מתיקון בחוק ה-NDAA, יחד עם עוד עשרות תיקונים. ה-NDAA זהו חוק העובר כל שנה מחדש וקובע תקציב וסמכויות (National Defense Authorization Act).

בלימת חקיקה

כלי רב השפעה שנסתר פעמים רבות מעייני הציבור הוא בלימה של הליך חקיקה. זהו כלי שנעשה בו שימוש יעיל בתקופת ממשל אובמה כדי לבלום מדיניות או הצעת חוק הפוגעת בישראל.

שימו לב, ניתן לשכור את שירותיו של שתדלן (לוביסט) לקידום יוזמה בקונגרס אך העלויות לכך יקרות יחסית. רבים מחברי הקונגרס, לאחר שסיימו את תפקידם, הופכים ללוביסטים. גם משרדי עורכי דין בארה"ב עוסקים בתחום.

בהצלחה

‎הפורום לחברה האזרחית‎