המדריך נכתב על ידי אברהם אסבן, מנכ”ל ‘DNAidea – יוזמות לשם שינוי’. זהו מדריך ראשון מתוך שלושה, כולם מבוססים על מפגשי ‘צלילה חופשית’ החושפים את המתרחש מאחורי הקלעים של תקציב המדינה.
קישור למדריך שני בסדרה: המפתח להבנת תקציב המדינה
קישור למדריך שלישי בסדרה: דלתות כניסה לתקציב המדינה
חשוב לומר כבר בהתחלה שני עיקרים:
האחד, המדריך לא מחליף קורס מסודר במקרו כלכלה או ביסודות הממשל, אלא מנגיש בסיס ביצועי.
דבר שני, את השורות הבאות כותב מישהו שאינו בהכשרתו כלכלן וזה דווקא לטובתכם.
קודם כל יש להבין שתקציב המדינה מחולק למספר חלקים ששווה להכיר.
כיצד קובעים מהם גבולות הגזרה של התקציב? מהו סדר העדיפויות הלאומי שלנו?
התהליך מתחיל בעבודה של אנשי אגף תקציבים במשרד האוצר על פי מודל ‘הטייס האוטומטי’ – התבססות על תקציב השנה הקודמת תוך שכלול סך הגידול בהתחייבויות הממשלה הנובע מחקיקה, החלטות ממשלה והסכמים המחייבים את המדינה. במילים אחרות: מתחילים את החשיבה ממה שהיה בשנה שעברה ולא בדף חלק של ‘תקציב 0’. המשך התהליך נעשה דרך עבודה עם הפקידים המקצועיים בכל משרד ויחידה, עובר לדיון ואישור בממשלה ולבסוף דיון ואישור התקציב בכנסת.
מבחינת לוחות זמנים, בשנת תקציב ‘רגילה’ (שאינה שנת בחירות, או שאינה חלק מתקציב דו-שנתי), התהליך מתחיל בחודש מאי. אגף תקציבים עובד מול משרדי הממשלה ומבקש מהם הצעות לשינויים או רפורמות, לאחר מכן הוא מגבש טיוטת תקציב, הנהלות המשרדים מגיבות (שם בדרך כלל יש פינג-פונג ומלחמות קטנות), ולאחר הסכמות והכרעות זה עובר לאישור שר האוצר, ראש הממשלה ושאר שרי הממשלה.
במסגרת תהליך חקיקת התקציב נחתמים הסכמים פוליטיים בעלי משמעות תקציבית, חברי כנסת מקבלים הקצאה תקציבית למטרה שברצונם לקדם, בתמורה לתמיכתם בחוק. בסוף דצמבר (בשנה ‘רגילה’) הצעת התקציב עולה להצבעה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת, לאחר מכן היא מגיעה לדיונים בוועדת הכספים להכנה לקריאה שנייה ושלישית (המקום הכי חשוב מבחינת הציבור בהקשר של תכנון וניהול התקציב) ואז מגיעות הקריאה השנייה והשלישית ללילה לבן של הצבעות במליאה, המלוות בשלל כותרות קצרות המנסות לסכם המון מידע למשהו קליט. זכרו כי יחד עם חוק התקציב עובר גם חוק ההסדרים כמקשה אחת.
אם התקציב לא עובר עד לסוף חודש מרץ, החוק מחייב את נפילת הממשלה. במקרה כזה או במקרה שהממשלה פוזרה ע”י הכנסת, החוק קובע כי הממשלה יכולה להוציא בכל חודש 1/12 מתקציב השנה הקודמת, המכונה ‘תקציב המשכי’.
המשרדים מגישים בכל סיום שנה דו”ח סגירת שנה, בו יש דיווח על פירוט ביצוע התקציב ופירוט ההוצאות. לאחר מכן, אלו מבקשים ממשרד האוצר לבצע העברה של עודפי התקציב לשנה הבאה, דבר הנותן הרבה כוח לאנשי אגף תקציבים. באופן טבעי, התקציב ממשיך להשתנות לאורך השנה, העברת כספים בין משרדים ויחידות, תוספות וקיצוצים, דורשים לעתים קרובות את אישור ועדת הכספים בכנסת (כוח אזרחי אמרנו, לא?). על כל מלאכת הוצאת כספי המדינה אחראי על אגף החשב הכללי במשרד האוצר (הם אלו שחותמים על הצ’קים), כוחם מאד חזק בתוך המשרדים ויש אף שמשווים את כוחם למנכ”לי המשרדים. אגף החשב הכללי אחראי על הפן החשבונאי של ניהול הוצאות הממשלה. בכל משרד ממשלתי ישנם תקציבאים שעובדים מול משרד האוצר אשר מפקחים על הוצאות המשרדים.
כדי להפוך את סעיף 6 לרלוונטי, מומלץ להשקיע ביכולת שלנו, כפעילים אזרחיים, להביא ערך מקצועי ומעמיק לקשר שלנו עם חברי הכנסת ופקידי הממשל. חשוב מאד לזכור כי גם לאחר אישור התקציב, ישנו מקום רב להשפעה (בתקציב של כמעט 400 מיליארד ₪ יש לא מעט שינויים). מכיוון שחברי הכנסת הם נבחרי הציבור ופקידי הממשל הם משרתי הציבור, אנו כפעילים אזרחיים יכולים לסייע להם להביא בצורה מקצועית ויסודית יותר את הקול וסדר היום שחשובים להם ולנו.
