המדריך מבוסס על הרצאתו של אברהם אסבן. אברהם הוא מייסד של חברת הייעוץ DNAidea, המתמחה בייעוץ ליזמות ציבורית ושיתופי פעולה בין הממשלה, חברה אזרחית ומגזר עסקי. בעבר כיהן אברהם בתפקידים שונים במשרדי הממשלה ובתפקידו האחרון שימש כראש צוות אסטרטגיה במטה לפיתוח אזורי במשרד התמ”ת (כלכלה). אברהם כיהן גם כסמנכ”ל המכללה למדינאות, והיה המנכ”ל והמייסד של הקרן לחברה אזרחית.
עריכה: אילון אביאור
24 הדלתות הבאות מורכבות ממכלול פעולות שמטרתן קידום שיתופי פעולה בין החברה האזרחית לרשויות המדינה השונות, בעיקר בדגש על התקשרויות מבוססות משאבים כלכליים. לצד זאת, יוצגו דלתות שהערך המוסף שלהן הינו בשיתוף הפעולה עם הממשלה ובאפשרות לקדם מדיניות לצד המדינה ואף להשפיע על סדר היום שלה. אפשרויות העבודה עם רשויות אלו מחולקות לשלוש רמות, על פי צורת המקצועיות וההערכות הארגונית שכל רמה דורשת.
דלתות שפתוחות בפני כל ארגון כחלק משגרת העבודה השוטפת שלו מול רשויות המדינה. דלתות אלו מבוססות על עמידה בנהלים או בתקנים של רשויות המדינה – כאשר עמידה בהם מאפשרת זכאות לקבלת משאבים או תקציבים. עמידה בדרישות של דלתות אלו לא בהכרח פשוטה ליישום. בכדי לעמוד בה נדרשת התאמה בירוקרטית לדרישות של רשויות שונות. אלו דרישות שעמידה בהן מקנה זכאות למשאב, ואינה דורשת יצירתיות או יוזמה של שיתופי פעולה. כמו כן, רמה בסיסית זו מתייחסת למדינה בעיקר כגורם מממן, ולא כשותפה בהובלת מדיניות.
דלתות הדורשות התמקצעות בעבודה עם גורמי ממשל, וכן בהבנה של פעילות מערכות המדינה. היא משלבת קשרים בין-אישיים עם גורמים מקצועיים, הבנה של צרכי הממשל תוך הרתמות אליהם, ויכולת של ארגון או יזם ליצור שיתופי פעולה עם מגוון גופים אזרחיים וממשלתיים מתחומים שונים.
רמת עבודה זו, וכן הרמה הבאה, הינן רמות עבודה שמצריכות יחס אל רשויות המדינה לא רק כאל גורם מממן, אלא גם כאל שותפות להנעת תהליכים או, לעיתים, כאל לקוח שהחברה האזרחית יכולה לעזור לו.
דלתות אלו נועדו כדי לאפשר או ליצור תהליכים שאין בידי הממשלה לספק, או לחלופין למקרים או תחומים בהם אין מערכת מוסדרת לעבוד מולה. רמה זו מבוססת על היכולת של ארגון ליזום תהליכים מול המדינה, ולא רק להגיב אליהם. דרכי פעולה אלו לרוב ישלבו יצירתיות, יוזמה, מינוף ידע שהצטבר אצל הארגון ושיתופי פעולה איכותיים.
בקצרה, ברמה הבסיסית המדינה היא גורם מימון בלבד. ברמות המקצועית והיזמית, נוספת תפיסת שותפות נרחבת יותר עם גופי המדינה למען הנעת תהליכים – לעיתים ברמות אלה המדינה נתפסת גם כלקוח שהחברה האזרחית יכולה לסייע לו.
מדובר בכספים או תקציבים שאמורים להגיע לארגונים מסוימים מתוקף חוק של המדינה. לרוב מדובר בארגונים הקשורים באופן ישיר למדיניות הממשלה, או שעוסקים בתחומים שהם בליבת ערכי המדינה. לדוגמה, יד ושם הינו מוסד שמקבל את תקציביו מתוקף חוק יד ושם, חוק שמעגן את תקציב המוסד בכל תקציבי המדינה הבאים שיועברו, מה שמבטיח לו הכנסה תמידית שמעוגנת בחוק. באופן דומה, ישנם ארגונים או מוסדות מסוימים שיכולים לקבל משאבים מהממשלה מתוקף חוק שמסדיר את תקצוב פעילותם.
הקצבות הן מכלול משאבים שמיועד למעגל סגור של ארגונים, לרוב כאלו שעוסקים בתחום מסוים שהמדינה מעוניינת לתמוך בו, ולפיכך מקדישה לכך הקצבות. דוגמה לכך היא רשתות חינוך מסוימות, אליהן מנותבים תקציבים ומכרזים שרק הן זכאיות לגישה אליהם. על כן, ארגון שאיננו זכאי לנתיב משאבים זה, יכול לחבור לגופים גדולים שזכאים להקצבות, ובכך להנות מהמשאבים הגדולים שגופים אלו יכולים לקבל מרשויות המדינה.
מכרז הוא אחד מאפיקי המשאבים הגדולים ביותר שארגון יכול לקבל מהמדינה, עד שניתן לראות במכרז את הדלת הראשית לעבודה מול המדינה. במכרז, המדינה פונה לארגונים שונים ומזמינה אותם להציע שירות/מוצר מסוים בו היא מעוניינת, או כזה שהיא חייבת לספק. הארגון שזוכה במכרז נהפך לספק השירותים של המדינה באותו תחום שעוסק המכרז.
יתרונות מרכזיים: מדובר בהיקפים כספיים גדולים, שלרוב גם מובטחים לטווח פעילות ארוך, בכך הם יכולים הבטיח המשך פעילות שוטפת של הארגון הזוכה, ואף להגדיל את פעילותו. כמו כן, הזכייה במכרז יכולה להעניק לארגון הכרה ציבורית מסוימת, במיוחד כאשר מוכח ביצוע יעיל על ידי הארגון, לצד לגיטימציה מתורמים, שלעיתים מייחסים חשיבות לזכייה במכרז. במקרה של ביצוע מיטבי והצלחה, זכייה במכרז יכולה להביא פתח לשיתופי פעולה נוספים עם גופי מדינה.
חסרונות ואתגרים: התמודדות על מכרז הוא הליך ארוך, ולעיתים סבוך, שמצריך ומחייב התמקצעות. על כן, ארגונים לא פעם נדרשים להקצות משאבים כספיים, אנושיים ושיווקיים לא מעטים על מנת לזכות בו. למעשה, עוד טרם שלב הגשת המכרז נדרשת הירתמות של הארגון על מנת להיערך אליו, והירתמות זו יכולה לבוא על חשבון התנהלות שוטפת ושגרתית. יתר על כן, לרוב הגשת מכרז היא אתגר בירוקרטי וארגוני שאיננו מיועד לארגונים קטנים או חדשים. עוד יש לומר כי פעמים רבות קיים פער מובנה בין הדרישות המופיעות במכרז לבין מה שנצרך בפועל כדי למלא את המשימה.
על פי סעיף 3א’ בחוק יסודות התקציב, המדינה יכולה לתמוך במוסדות ללא כוונות רווח (מלכ”ר) דרך תקציב המדינה. תמיכה זו מגיעה באופן מידי לארגון שעומד במבחני תמיכה קבועים שהמדינה קובעת, כאשר עמידה בקריטריונים (ומעתה והלאה: תבחינים) מסוימים מאפשרת קבלת תקציב גדול יותר (לפירוט על התבחינים באתר משרד המשפטים, וכן כאן). מצב זה הופך את תמיכות 3א לאפיק משאבים פשוט יחסית לפעולה. על ידי בחינת המדדים, התאמת הארגון אליהם, וכן בחינה של ארגוני עבר שזכו לתמיכה ובכך הבנה אלו ארגונים עמדו בדרישות התבחינים – יכול ארגון להפוך לזכאי לקבלת התמיכות.
בנוסף, ארגון יכול לקדם מבחני תמיכה חדשים על פי צרכים שונים או כאלו שמותאמים למדיניות הממשלתית. כדוגמא לכך ניתן למנות את מבחני התמיכה למפעלי תרבות יהודית, כפרי סטודנטים וכד’.
יתרונות מרכזיים: התבחינים קלים להבנה ולבחינת סוגי הארגונים שעמדו בהם בעבר (ניתן להשוות בין ארגונים כאן), מה שמאפשר לארגונים להבין בקלות אלו תמיכות רלוונטיות עבורם כיצד לעמוד בהן. בנוסף, לרוב המשמעות של עמידה בתבחין היא שהגוף הנתמך ימשיך להיתמך גם בעתיד, שכן הוא עומד בדרישה של התבחין שאיננה משתנה מהותית משנה לשנה. כמו כן, קיים מצב של ‘עלות שולית פוחתת’ – הליך קבלת התמיכה נשאר זהה במרבית המקרים משנה לשנה, לכן ארגון שכבר זכה בתמיכה יכול בסבירות גבוהה להתמיד בשגרה קבועה כדי לזכות בשנית.
חסרונות ואתגרים: לעיתים ארגון נדרש לערוך התאמה ארגונית בכדי לעמוד במבחן בתמיכה, אך הערכות כזו יכולה להיות בלתי משתלמת מבחינת הקצאת המשאבים הנדרשת, של כסף או שווה כסף. קבלת כספים על פי התבחין כרוכה על פי רוב בהליך בירוקרטי, מה שדורש הערכות לאופן זה של התנהלות. יתר על כן, הכספים מהתמיכה מגיעים כהחזר על הוצאות, מה שיכול להביא לבעיות של תזרים מזומנים בארגון. נוסף לאלה, אישור העמידה בתבחין מגיע לרוב בתוך שנת הכספים עצמה, מה שלא מאפשר ודאות אודות העמידה בתבחין ובקבלת הכסף. כמו כן, במקרים מסוימים לא מדובר בהיקף כספי גדול, מה שיכול לעורר סימני שאלה לגבי כדאיות ההשקעה המוקדמת. ארגונים גם נדרשים לעמוד במבחן בכל שנה מחדש היות ואין בתמיכות הבטחה רב שנתית לאחר קבלת זכאות, ודבר זה לא מאפשר הסתמכות לתקציב רב שנתי. לבסוף, אין אפשרות לקבל כפל תמיכות על אותה פעילות, לכן כדאי לארגון ליצור הפרדה מוחלטת בין פעילויות עליהן הוא מקבל תמיכות.
עיזבונות הם כספים שעוברים למדינה מירושות על מנת שתשתמש בהם לפעילות ציבורית מוגדרת על פי תבחינים מותאמים. ארגונים שעומדים בתבחינים הללו יכולים לקבל את כספי העיזבונות לטובת פעילות מהסוג המוגדר.
יתרונות מרכזיים: קיימים תבחינים בודדים בלבד בהם צריך לעמוד על מנת לזכות בעיזבונות. מצב זה מקל על הזכייה בהם, ובמקביל מצמצם את מכלול המועמדים האפשריים. הליך קבלת העיזבון לרוב נשאר זהה משנה לשנה. בנוסף, עיזבונות לא נכללים בתוך מדיניות ‘כפל מבצעים’, מדיניות האוסרת קבלת כספים על אותה פעילות מכמה משרדי ממשלה או רשויות ממשלתיות בו זמנית, ועל כן זהו אפיק תקציבי שלא חוסם הגשה לאפיקים אחרים.
חסרונות ואתגרים: זהו הליך מסורבל שדורש הערכות ארגונית. כמו כן, קבלת התשובה יכולה לקחת זמן, מה שלא מאפשר הערכות מראש על בסיס הבטחת זכייה בעיזבון. כמו גם שאין הבטחה רב שנתית, מה שלא מאפשר הסתמכות על העיזבון כחלק מתכנון ארוך טווח. בנוסף, לא ניתן להגיש על פעילות קיימת, אלא אך ורק על פעילות חדשה, כך שהארגון נדרש “להמציא את עצמו” בכל פעם מחדש (ניתן לשחק מעט עם ההגדרה של פעילות חדשה, כך שהרחבת השירותים לאוכלוסיות שעד כה לא נהנו מפעילות הארגון יכולה להיחשב לפעילות חדשה).
תובענה ייצוגית מחייבת גופים שונים להחזיר כספים בשל פגיעה מסוימת שגופים אלו עשו, לרוב לאחר שנתבעו על כך. לעיתים התביעה מחייבת העברת כספים לארגונים העוסקים בתחום בו נעשה הנזק. על ידי עמידה בתבחינים מסוימים, ארגון יכול להיות זכאי לכספים אלו (לבדיקת החוק והקולות הקוראים). כספים מסוג זה לא מבטלים זכאות לכספים אחרים ובכך יתרונם. כמו כן, התבחינים לזכייה בהם פשוטים יחסית, מה שמקל על קבלת הכספים.
לצד מכרזים רגילים שלרוב מתומחרים בעלות גבוהה ומזכים את הזוכה בהיקף משאבים נרחב, קיימים מכרזים שמתומחרים בעלות נמוכה, ולפיכך פטורים מהליך רגיל של מכרז. כלומר, ארגון יכול להציע שירות מסוים למדינה דרך הצעת מחיר, ולא דרך הליך בירוקרטי ותחרותי של מכרזים. כשמדובר בשירות לממשלה, ניתן לקבל פטור ממכרז בסכום שמגיע עד ל-50,000 שקלים, ודווקא בעבודה מול עיריות ורשויות מקומיות הסכום אף יכול להיות גבוה יותר (מומלץ לעקוב אחר הוראות תכ”ם, אשר מגדירות מחדש אחת לתקופה את הסכום לפטור ממכרז).
יתרונות מרכזיים: בהשוואה להליך של מכרז רגיל זהו הליך מהיר יותר. בנוסף, זכייה בפטור ממכרז מאפשרת לארגון לבחון את עצמו במתן של אותם שירותים. כלומר, על ידי הסכום המצומצם יחסית המגיע מהמכרז, ארגון יכול לפעול בקנה מידה קטן ומהפקות הלקחים לצמוח בעתיד ולהבין את מידת המוכנות להגדיל את השירות שהוא נותן. בנוסף, הפטור ממכרז יכול להוות פעילות ראשונית בתוך מערכת סיפוק השירותים של הממשלה, ולהוות מעין רגל בדלת בכדי להתחיל כניסה אל התחום.
חסרונות ואתגרים: בניגוד למכרזים, מדובר בסכומי כסף נמוכים יחסית. יחד עם זאת, בניגוד למכרזים, שלרוב נמשכים זמן ומתפרשים על פני סדר גודל משמעותי בהיקף השירות שנדרש לספק, מכרז פטור הוא לרוב מצומצם ומוגבל באורכו. בנוסף, לרוב נדרש מהארגון להיערך מחדש כדי לעבוד עם המדינה או ליצור שירות שלא סיפק לפני, עד שהעלות של ההערכות לכך לא מצדיקה את התועלת הכספית או הארגונית שתצא מהגשה לפטור ממכרז בסכום נמוך.
מצב בו ארגון מספק שירות למדינה בשל העובדה שהצליח להוכיח שהוא היחיד שיכול לספק שירות זה. על מנת להפוך לספק יחיד, נצרכת חוות דעת של המשרד הממשלתי הרלוונטי שתאשר כי ארגון זה הוא אכן היחיד שיכול לספק את השירות המבוקש. זו דלת שנחשבת חריגה ביכולת לקבל אותה, שכן רוב ארגוני החברה האזרחית אינם חולשים באופן בלעדי על תחומים ספציפיים.
*מידע בנושא ניתן למצוא כאן.
רבים מארגוני החברה האזרחית נוטים לפנות לעבודה ישירה מול הממשלה ולדלג על הרשויות המקומיות והאזוריות, ובכך לפספס מרחב פעולה גדול. בישראל קיימות מעל ל-300 רשויות, ותקציבים רבים עוברים ברשויות אלה למען פרויקטים ויוזמות, אם מהרשות עצמה ואם מהממשלה. לכל רשות קיימים התבחינים שלה לתמיכה בארגונים. אלו נקבעים לרוב על ידי החלטת ועדה שמורכבת מדרג נבחר ומדרג מקצועי. על כן, האפשרות לעמוד בתנאים תלויה ביכולת של ארגון להכיר את הנושאים, הצרכים או המטרות שהרשות והוועדה מעוניינות לקדם ולהשקיע בהם (לפירוט כיצד לגשת לתמיכות של רשויות מקומיות).
יתרונות מרכזיים: בגלל שבשנים האחרונות משרדי הממשלה נוטים להעדיף עבודה ישירה עם השלטון המקומי, לעיתים על חשבון עבודה ישירה עם גופי החברה האזרחית, נפתחות אפשרויות לא מעטות לחברה האזרחית ליצירת שיתופי פעולה עם הרשויות המוניציפליות. בנוסף, מלבד האפיק הכלכלי, לרשויות קיים מרחב פעולה מסוים שאין למשרדי ממשלה. באופן דומה לתמיכות 3א, לרשות יש את האפשרות לתמוך בעמותות שמספקות שירותים מסוימים שהרשות נזקקת להם או צריכה לספק בעצמה. ההבדל הגדול בין תמיכות של הממשלה לתמיכות של הרשויות הוא שאין מבחני תמיכות קבועים לרשויות מקומיות.
חסרונות ואתגרים: ישנם פערי שקיפות גדולים על אפשרויות העבודה מול הרשויות – פרטים חסרים על מכרזים, מאגרי מידע לא מעודכנים, חוסר מידע כיצד לגשת לשירותים השונים ומגבלות בנגישות הבירוקרטית. חסרון נוסף הוא ממד מסוים של פוליטיזציה שקיים בשלטון המקומי. זהו מרחב קטן יותר מהממשלה, ולפיכך מכיל פחות בעלי תפקידים. על כן, שייכות פוליטית לעיתים משפיעה על אופן העבודה עם הרשויות, הן באופן פורמלי והן באופן בלתי פורמלי. על היזם או הארגון להבין כיצד לרתום את הכוחות הפוליטיים לטובתו, ולהבין שגם מרחב זה משפיע על הפעילות המקצועית שלהם. לצד כל אלו, עלות ההשפעה בשירות המקומי מול התועלת שבכניסה למרחב זה לא תמיד מאוזנת, ועל כל ארגון להבין האם צעד כזה ימנף את פעילותו או לא.
קיימות מספר דרכי פעולה לעבודה עם השלטון המקומי:
רשויות מוניציפליות, כמו רשויות ממשלתיות, מפעילות הליך של מכרזים בכדי למצוא ספקים לשירותים אותם עליהן להציע. לעיתים רשויות שונות יפעילו מכרז על אותו שירות או שירות דומה, והצלחה של ארגון לספק את השירות ברשות אחת תפתח דלתות לאספקתו בעוד רשויות.
רשויות יכולות לתת שטח מסוים או מבנה בחכירה לארגון, יוזמה או שירות. זהו הליך שדורש עבודה מול הדרג הפוליטי של הרשות, שכן מדובר במבנה ציבור שיוסב לתכלית מסוימת, וכן נדרשת עבודה מול דרג מקצועי על מנת להתאים את השטח על פי תנאים של הרשות.
רשויות רשאיות להעניק הנחה או פטור מתשלומי ארנונה למוסדות ללא כוונות רווח על פי תבחינים שונים של משרד הפנים (לפירוט ההליך).
קיים הליך של קולות קוראים שהמדינה מפעילה דרך השלטון המקומי. על ידי קולות קוראים, המדינה פונה לרשויות ומציעה להן לספק שירות מסוים בתמורה לתקציב גבוה. במצב כזה, קיימת בידי ארגון אפשרות לפנות לרשות הרלוונטית ולהציע שיתוף פעולה בסיפוק אותו שירות. אפיק פעולה זה דורש יוזמה מצד הארגון ורתימה של הרשות, שלעיתים לא מודעת לקול הקורא (קישור למאגר קולות קוראים כאן).
קרנות הביטוח הלאומי הן חמש קרנות שמטרתן להשקיע בשירותים חברתיים. עיסוקן מכוון אוכלוסיות מסוימות שמוגדרות כנזקקות לסיוע מהמדינה. ככלל, הקרנות נחשבות כבעלות שקיפות יחסית אודות תמיכות העבר שלהן, קולות קוראים קיימים וחלוקת סיוע שהן מספקות. תקציבן השנתי הוא בערך 200 מיליון שקלים, ובכסף זה הן משמשות כמעין גוף פילנתרופי של הממשלה. כלומר, הקרנות מעוניינות להשקיע כספים בשירותים חברתיים, ודרך מענה למכרזים וקולות קוראים יכול היזם או הארגון לקבל את הכסף בשביל שירות מסוים שהוא מציע שעונה על יעדי הקרנות. בנוסף, קרנות הביטוח הלאומי מעוניינות להשקיע באפיקים חדשניים בתחום החברתי. על היזם או הארגון להבין כיצד השירות שהם מציעים הוא חדשני או שונה בכדי לקבל השקעה מסוג זה מהקרנות. כמו כן, הקרנות, בדומה לקרנות פילנתרופיות אזרחיות, מעוניינות באימפקט, דהיינו השפעה רחבה מעבר לתחום הספציפי בו הן משקיעות, ועל כן כדאי לארגון להבין מה הערך המוסף שהוא יכול להציג בפעילותו. לאתר הקולות הקוראים.
המוסדות הלאומיים הם קבוצת מוסדות שפועלים לקידום ציונות במסגרת המדינה ולצידה. ביניהם קק”ל, הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, קרן היסוד, הג’וינט, החברה למתנ”סים ועוד. על פי חוק, ארגונים אלו פטורים ממכרז, כלומר, ארגונים אלו יכולים לספק למדינה שירותים שונים בהליך ללא מכרז, בהליך מהיר וישיר. לרוב פעילות משותפת שלהם ושל המדינה היא בסדר גודל רחב. כמו כן, הם מקבלים תנאים טובים מרשויות המדינה, שמשקיעה בהם באופן גדול יחסית לשיתוף הפעולה שלה עם ארגונים אזרחיים.
ארגון או יזם יכולים להשתלב בפעילות של מוסדות לאומיים כספק משנה או כשותף לפרויקט מסוים, ובכך להרוויח מההקלות להם הם זכאים. כדאי להבין את טיב העבודה של המוסדות הלאומיים וכן את שיתופי הפעולה שלהם עם ארגונים ומוסדות שונים. הבנה באילו פרויקטים המוסדות מעורבים תאפשר הבנה כיצד להשתלב בפרויקטים וביוזמות שלהם (לבירור אודות ההתקשרויות של המוסדות הלאומיים לממשלה).
הממשלה מוכנה להשקיע בשיתופי פעולה ובתקציבים כדי לתמוך בסטארט-אפים שעונים על צורך או יעד שהממשלה הגדירה ככזה שהיא רוצה לקדם – ולהאיץ אותו. מבחינה ארגונית, רשות החדשנות הקימה אגף בשם ממשל-טק שמשקיע במיזמי סטארט-אפ שעונים על צרכי הממשלה. גוף נוסף שעוסק בחדשנות נקרא הכוורת, ארגון בשותפות של הג’וינט עם קרנות הביטוח הלאומי שמשקיע בתוכניות ומיזמים אזרחיים שעוסקים באתגרים שהממשלה מעוניינת לפתור.
יתרון שניתן להצביע עליו במאיצים הממשלתיים הוא התפשטות התפיסה בקרב הממשלה עצמה שזהו אינטרס כדאי לקידום, מה שמביא להשקעה תקציבית גוברת. כחלק מכך, כיוון שזהו עדיין תחום חדש באופן יחסי בעבודת משרדי הממשלה, הדלתות פתוחות לארגונים חדשים. היותו תחום חדש גם מביא חיסרון או קושי מסוים ביכולת להכיר את נהלי העבודה המשתנים בנושא.
א
רגון או יוזמה יכולים להשתמש בממשלה ובמעטפת הארגונית שלה בכדי לספק מוצר מסוים. סיוע מסוג זה לרוב לא כרוך בתקציב אך כן כרוך במעטפת ארגונית שוות כסף. לדוגמה, ספריית פיג’מה שמכוונת להעברת תוכן מסוים בגני ילדים באמצעות הפצת ספרי ילדים חינוכיים. במקרה זה, הארגון יכול לקדם מטרה זו דרך שיתוף פעולה והסכמה של משרד החינוך. כלומר, זהו שיתוף פעולה שרותם משאבים קיימים של המדינה לטובת הוצאה לפועל של הפרויקט, ובמקרה זה, הפצת הספרים ישירות באמצעות הגננות.
במיזם משותף, הארגון או היזם הופכים להיות “שותפים שווים” של הממשלה בפרויקט, ולא רק ספקים של שירות. הארגון והאגף הממשלתי בונים פרויקט יחד, מעצבים את הפתרון, אוספים נתונים ומקבלים החלטות. משמעות הדבר היא שארגון שיוצר מיזם משותף עם הממשלה הופך לשותף מלא בפרויקט.
מרכיב מרכזי במיזם משותף הוא האפשרות לקבלת פטור ממכרז. מצב זה מתאפשר רק אם גורם ממשלתי משתכנע בצורך במיזם ובהיותו של ארגון מסוים היחיד שיכול למלא צורך זה. לאחר שהגורם משתכנע מתחיל הליך מול ועדת מכרזים שאמונה על סיפוק הפטור. זהו הליך הדורש שכנוע של הוועדה בצורך במיזם ובסיבה שבגללה לא צריך, או לא כדאי, לפתוח מכרז. הליך זה מנוהל בידי הגורם הממשלתי שמעוניין במיזם, אך הארגון יכול לסייע בקידומו. לאחר אישור הוועדה, מתחיל תהליך חיצוני לוועדה בשם מנוף, המתנהל דרך מינהל הרכש הממשלתי, שמטרתו לאפשר לארגונים דומים המעוניינים לערער על ההחלטה, ובכך להעביר את ההליך למכרז רגיל. במידה וכל אלו עברו בהצלחה, מתאפשר המיזם המשותף בין הארגון לממשלה. אפשרות מיזם משותף קיימת גם עם רשויות מקומיות.
יתרונות מרכזיים: מאפשר לארגון לקבוע זמנים ויעדים שנוחים לו ומאפשר לוח זמנים סביר ומותאם לצרכי הארגון, ולא רק על פי צרכי הממשלה. בנוסף לכך, שותפות עם הממשלה הינה חשיפה אל מגוון פעילויות בעבודה הממשלתית כמו משאבי אנוש, רכש וכדומה. כמו כן, שותפות עם הממשלה בסיפוק שירות יכולה להוות מקפצה משמעותית לארגון מבחינת סדר הגודל שלו, הניסיון המקצועי, ובמידה והיוזמה המשותפת מצליחה, גם בתדמיתו.
חסרונות ואתגרים: מיזם משותף דורש שותפות גדולה של הארגון בפרויקט והקדשת משאבים כלכליים רבים מעצמו (לרוב 50% מהפרויקט). מכיוון שלרוב השותפות נמשכת זמן רב, נדרשת מהארגון יכולת השקעת משאבים רבים למשך מספר שנים. בנוסף, ועדות מכרזים מסתייגות על פי רוב מיוזמה משותפת ומערימות קשיים בדרך להקמתה. על ארגון לדעת שכגודל המשאבים העומדים לרשות הממשלה כך היקף הבירוקרטיה שנמצאת בדרך. בנוסף, פעילות משותפת עם גוף ממשלתי מחייבת לרוב נהלי עבודה שונים מזה שארגון חברה אזרחית רגיל אליו.
שימו לב: זו שותפות בסדר גודל רחב עם המדינה ונדרשת הערכות בירוקרטית ותקציבית גדולה לכך. כדאי להבין היטב ולכתחילה כיצד שותפות כזו בנויה ואיך מתחלקים התקציבים ותחומי האחריות. כחלק מכך, מומלץ לבחון מראש מקרה של מיזם משותף פעיל בין ארגון חברה אזרחית למדינה על מנת להבין בצורה מיטבית את מבנה השותפות.
במקרה זה ארגונים לא ממשלתיים יוזמים פרויקט עצמאי, ולימים המדינה מעוניינת לקחת בעלות על המיזם ולהפעילו בעצמה. במרבית המקרים הללו מעורבות המדינה בפרויקט מתבצעת באופן מדורג. מידת הבעלות או המעורבות של הממשלה קשורה במידת השכנוע של הגוף המדינתי בצורך וביעילות של המיזם.
דוגמה לאקזיט כזה שהוכיח את יעילותו הוא מיזם גיידסטאר לריכוז מידע על עמותות. מדובר ביוזמה שהחלה בשיתוף פעולה בין הג’וינט לארגון טכנולוגי-חברתי בשם אפיטק. עם הזמן משרד המשפטים החל בשיתוף פעולה עם המיזם, עד שלבסוף לקח עליו בעלות מלאה והוא המנהל של המיזם בפועל.
מדובר בדלת שדומה באופייה לאקזיט לממשלה. מוצר תחליפי הוא מיזם שנועד לספק שירות מסוים שהממשלה איננה מספקת, או לא מצליחה לספק לאזרח. ארגון אזרחי מזהה צורך ומפתח מענה מותאם, מתוך הכרה או שאיפה שהמיזם יתמרץ את הממשלה להציע בעצמה שירות דומה, או לעשות שימוש במרכיבים של אותו מוצר תחליפי, וזאת למען שיפור שירותיה. אופן אחר בו מוצר תחליפי יכול לרתום את הממשלה הוא בתמיכה כספית של הממשלה באותו מוצר אזרחי, מתוך הבנה שזהו שירות היא בעצמה נדרשת לספק. במקרה זה, עצם ההירתמות התקציבית של הממשלה מבטאת את תמיכתה במוצר.
להלן דוגמה למוצר תחליפי מתחום שירותי המידע הממשלתיים על זכויות האזרח, מידע בסיסי אליו לכל אזרח צריכה להיות גישה. בפועל, המדינה עצמה לא יזמה שירות יעיל ונגיש המציע לאזרחים ותושבים ללמוד על זכויותיהם, ועל דרכי מימוש הזכויות. אתר כל זכות מהווה מוצר כזה. הוא החל כמיזם עצמאי שמטרתו למלא חוסר קיים, לאחר מכן, ועם הבנת הצורך ויעילותו של המוצר, נרתמה הממשלה לתמוך בו, וכיום היא משתתפת בחלק מהמימון (דוגמאות נוספות: מפתח התקציב, כנסת פתוחה).
משילות משתפת היא מיזם בו גופים ממגזרים שונים משתפים פעולה בכדי לספק משאב בעל ערך ציבורי. שיתוף הפעולה לא מבוסס בהכרח על תקציב, אלא יכול להסתמך גם על משאבים שווי כסף ועל מיומנויות עבודה שונות שכל מגזר יודע לספק. צורת פעילות זו מבוססת על תפיסה של המגזרים השונים כשותפים, ולא כספקים או לקוחות. משילות משתפת מבוססת על מודל קולקטיב אימפקט (Collective Impact). המודל מבוסס על תפיסה המניחה שבכדי להתמודד עם בעיות אזרחיות או חברתיות יש לשלב מיומנויות של מגזרים שונים – ציבורי, אזרחי, חברתי, עסקי, אקדמי, פילנתרופי – לכדי יצירת מהלך רב מגזרי. שיטת העבודה משלבת הגדרת יעדים אליה כל הארגונים הלוקחים חלק ביוזמה שותפים, תוך גיבוש אסטרטגיה המבוססת על האיכויות והמיומנויות השונות.
דוגמה למשילות משותפת מוצלחת היא מיזם 15TOP (המוכר יותר בשמו הקודם 5פי2). זהו מיזם שמטרתו קידום מצוינות במקצועות המדעים בישראל. ארגונים ממגזרים שונים חברו יחד על מנת לקדם מטרה זו, המגזר העסקי כספק שווה כסף בדמות מרצים מתחומי ההייטק והיזמות, משרד החינוך בתשתית ארגונית וגישה אל נוער פוטנציאלי, גופים אזרחיים בליווי והכוונה של תחומי מדע וטכנולוגיה.
השפעה על הרגולציה לטובת הקלה על פעילויות החברה האזרחית באופן שמשפיע למעשה על עלויות הפעילות. דוגמא כזו יכולה להיות הפעילות של ‘מנהיגות אזרחית’ מול רשות המיסים לקבלת פטור ממע”מ עבור מלכ”רים שזוכים במכרזים ממשלתיים. דוגמא נוספת היא קבלת פטור מתשלום ארנונה כנזכר לעיל.
לעיתים קיים תחום פעולה שלם בו הממשלה איננה עוסקת. במקרה זה, יוזמה למתן שירותים בתחום על ידי גורם מבחוץ יכולה להביא את הממשלה להכרה בצורך בתחום זה, ומכאן לפתח אותו בעצמה או בשיתוף פעולה עם היוזמה האזרחית. לדוגמה, בשנים האחרונות מתגבר העיסוק בתחום של בניית ההון האנושי בשירות הציבורי. הנושא הוגדר כתחום בעל חשיבות על ידי ארגוני חברה אזרחית, ומשהבינה הממשלה שמדובר בתחום שהיא כלל לא עוסקת בו היא יצרה ענף חדש בשם עתודות לישראל שמטרתו לקדם את ההון האנושי שבמגזר הציבורי.
מדובר באפשרות המבוססת על מודל של שיתוף פעולה בין המגזר העסקי לממשלה. הממשלה מעניקה תמריץ שווה כסף בכדי לעשות שימוש בטובין שגוף מסוים מספק. דוגמה לכך היא חברת מובילאיי (Mobileye), שהסבסוד הממשלתי מקל או מוזיל את הקבלה של רישיון הרכב באם הותקן המוצר ברכב. בעזרת יוזמה ושיתוף פעולה עם הממשלה, אפשר ליצור מצב בו הממשלה מסבסדת את השירות שארגון מציע במצב כזה הארגון מקבל סיוע שווה כסף המקדם הגעה של המוצר שלו לאזרח.
יש אפשרות בידי הממשלה להקים גוף ממשלתי פרטי. במקרה זה הממשלה מקימה חברה שהיא בעלת מניות בה ולוקחת חלק בניהולה, זאת לצד שותפות של פילנתרופיים, ארגונים עסקיים ואזרחיים. ישנם מספר משרדים ממשלתיים שכבר קיים תחתם גוף ממשלתי פרטי. הדוגמה ידועה היא ארגון ‘תגלית’, שפועל תחת משרד התפוצות. גוף זה מקדם מדיניות ומטרות של משרד התפוצות, והארגונים השותפים בו יכולים לקדם דרכו מטרות משותפות להם ולממשלה.
אגרות חוב ממשלתיות הן נתיב המבוסס על ההנחה שהממשלה מוכנה לשלם למי שישקיע בשינויים ובתוצאות שניתן למדוד מראש. על ידי הנפקת אגרות חוב מגויס הון ממשקיעים על מנת לממן פרויקטים אזרחיים מוגדרים ובעלי עדיפות. ההצלחה נקבעת על בסיס הגדרת השינויים והשיפורים שפרויקטים אלה מיועדים לבצע. במידה והפרויקט מצליח, משלמת המדינה למשקיעים תשלומים שגדלים ככל שתוצאות הפרויקט החברתי גדלות. מדובר באפיק השקעה שמתפתח בשנים האחרונות וארגונים רבים יכולים לפעול בו דרך חברות גדולות שכבר מפעילות נתיב כזה יחד עם המדינה.
Scale הוא מונח המתאר מעבר של ארגון מפעילות חלקית לפעילות ברמת הפריסה הגדולה ביותר שהוא יכול להגיע אליה, לרוב בסדר גדל ארצי. זו היא צמיחה של ארגון לכדי גודל בו הוא ממקסם את השירותים בזכות שיתוף פעולה עם משרדי הממשלה. במצב מיטבי, ארגון מצליח להגיע לרמת פריסה וצמיחה רחבות ככל שניתן בהתאם לשירות שהוא מספק, וזאת ללא פגיעה בהתנהלות הארגון או בשירות שהוא מציע (להרחבה ודוגמאות – מתוך מדריך שנכתב על ידי צוות DNAidea עבור ג’וינט-אלכא והכוורת).
כלל הדלתות שתוארו במדריך מאפשרות כניסה למסלולי עבודה עם הממשלה, ברמות השפעה ובסדרי גודל שונים. חשוב לדעת גם מהם החסרונות המובנים בעבודה של החברה האזרחית עם גופי המדינה.
